Why the Industrial Music Scene’s War on AI Is Self-Defeating—And What Most Artists Won’t Admit

סצנות אינדוסטריאל, EBM ואלקטרופופ נבנות על הלוואה—אז למה השנאה נגד אמנות AI?

צלול אל תוך הוויכוח בין AI לאותנטיות שמשקשק את יסודות המוזיקה האינדוסטריאלית והאלקטרונית, עם עובדות מעוררות השראה ומגמות עתידיות.

90%משתמשי הסינתיסייזר אף פעם לא מתאימים פריסות מפעל (סקר סקוונשייל 2025)
80%מעל גילוי הצעטים של EBM כוללים דוגמניות שאין להן קשר למוזיקה
100+שירים אינדוסטריאליים/EBM קלאסיים משתמשים במדגמים לא מורשים

בינה מלאכותית היא הטרנד החם ביותר—והכי מעורר התנגדות—בעולם המוזיקה. יש quienes רואים בה מהפכנית, בעוד אחרים מצלצלים בפעמוני האזהרה לגבי אובדן אותנטיות. עם זאת, כשמעריצי מוזיקה אלקטרונית ואינדוסטריאלית מתכוננים לעונת הפסטיבלים ומבצעים חילופי דעות נחשקים ברשתות החברתיות, יש אמת בולטת שמסתתרת מאחורי הקלעים: ה-DNA היצירתי של הסצנה תמיד היה על מיחזור, משחק תפקידים וזיקוק גבולות.

קחו את הניסוי הנועז של Les Disques de la Pantoufle, Intrusive Pinky. ההופעה המסתורית הזאת—שלפי השמועות מובל על ידי שתי נשים בעלות שמות שובבים מלונג ביץ'—משלבת אמנות שנוצרה על ידי AI ונופים סינתטיים, ומכוונת במכוון אל הגבולות בין אנושי למכני. ה-EP האחרון שלהם, "Darkness," עורר זעם ברשתות על השימוש הלא מתנצל שלהם באמנות עטיפה שנוצרה על ידי AI ומסננים "שאינם קיימים". אבל האם הביקורות הללו מפספסות את העצים בשביל היער?

שאלה: למה השימוש של Intrusive Pinky ב-AI כל כך שנוי במחלוקת?

התגובה החלה כאשר מוזיקאי בולט כינה את Intrusive Pinky על השימוש באמנות AI, וטען שהמדיה הסינתטית והצלילים היו אוטומטית חסרי נשמה. עם זאת, האירוניה עשירה.
עולמות האינדוסטריאל וה-Ableton האוהבים את EBM משגשגים—כפי שז'אן-מרק לדמן מדגיש בצורה פרובוקטיבית—על דגימות, דמויות בימתיות וכלים מוכנים במשך עשרות שנים. תקליטים משיקים עם מופעים מסתוריים, להקות אגדיות בונות זהויות על שמות במה, ותתי-ז'אנרים שלמים ממחזרי חומרים קיימים.

שאלה: כמה מהמוזיקה האינדוסטריאלית היא באמת "מקורית"?

שקלו את אבני הבניין:

  • דגימה: גיבורי האינדוסטריאל המוקדמים כמו Nine Inch Nails, Front 242, Ministry ו-The Young Gods הפכו לאייקונים על ידי שימוש בדגימות מתוך סרטים, טלוויזיה ומוזיקה אחרת—לעיתים קרובות ללא רשות.
  • דמויות בימתיות & מופעים בדויים: מסיליקון טינס עד ספיינל טאפ ו-The Normal, מופעים אגדיים טשטשו את הקווים בין מציאות לדמויות אלטר אגואיות וקונספטים משחקיים.
  • ויזואלים: רוב עטיפות אלבומי EBM כוללות תמונות מאגר או דוגמניות שאין להן קשר ללהקה, מה שיוצר ניתוק בין התמונה לבין הצליל.
  • פריסות מפעל: הסקר האחרון של Sequential מצא שעוד 90% ממשתמשי הסינתיסייזר לא מתאימים פריסות. אותם פצ'ים נשמעים שוב ושוב בלהיטים במועדונים, פרסומות ביוטיוב ודירוגי טלוויזיה.

אז, היכן אנו קובעים את הקו בין השראה, מחווה וגזל? במובנים רבים, האמנים פועלים כמו AI משלהם—סופגים השפעות, מערבבים, ומקיאים משהו חדש.

איך: לנווט בוויכוח על AI במוזיקה אינדוסטריאלית

  1. הבינו את הכלי: AI אינו "מזויף" או "אמיתי" בהכרח—זו השאלה איך אתם משתמשים בו. כוונה, שקיפות ויצירתיות חשובים יותר מהקוד המקורי.
  2. ודאו את ההיסטוריה שלכם: לפני שמבקרים אמנות או צלילים שנוצרו על ידי AI, זכרו עד כמה מהחדשנות של הסצנה מגיעה מדגימה דומה ומיחזור.
  3. מקדו את תשומת הלב בערך: הבעיה האמיתית היא פיצוי הוגן וסוכנות ליוצרים, ולא רדיפה אחרי טוהר בלתי אפשרי.
  4. חבקו דיון: העתיד שייך לסצנות שמתדיינות בפומבי, מתפתחות, ומנסות—בדיוק כמו המוזיקה האלקטרונית עצמה.

שאלה: מה עתיד ה-AI במוזיקה אלקטרונית ואינדוסטריאלית?

כשהמבטים מופנים לעבר 2025 ומעבר, ה-AI אינו הולך לשום מקום. יותר אמנים משתמשים בכלים גנרטיביים מתקדמים, בלמידה עמוקה לניתוח מוזיקה, ובויזואלים שהם מופעלים על ידי מכונה. רחוק מלהשאיר את האותנטיות מאחור, הטכנולוגיות הללו מביאות לידי ביטוי אמנות חדשה—כאשר הן מנוהלות בכוונה ובכנות.

בין אם זה Intrusive Pinky או כל פרויקט תת קרקעי אחר, אמנות מונעת AI מזמינה אותנו לבחון כיצד אנו מגדירים "מוזיקה אמיתית". וכשפלטפורמות כמו Bandcamp ו-Spotify מתחילות לארח שחרורים המונעים על ידי AI, הקווים יתבלו עוד יותר.

האם הסצנה צריכה לאמץ או לדחות את ה-AI?

לבסוף, סצנת האינדוסטריאל/EBM עומדת בפני בחירה: להיאחז במיתוס של טוהר שהיא מעולם לא הייתה באמת, או להכיר בכך שהכוחות שעוררו ק classics עכשיו מניעים את הפרק הבא. AI, כמו דגימות וסינתיסייזרים, הוא כלי למרד—אם האמנים יתעזו להשתמש בו.

זה הזמן לעבור מעבר לזעזוע ולבנות את העתיד של המוזיקה האלקטרונית—ביחד. הנה איך להתחיל:

  • אתגרו תגובות תכף: נתקו את הטכנולוגיה מכוונה.
  • תמכו בשקיפות: עודדו אמנים לשתף את תהליכי היצירה שלהם.
  • היו דוברים של פיצוי הוגן: עמדו בקדמת העשייה עבור מודלים המלכות חדשים שמכילים תרומות AI.
  • הקשיבו בעמוק—מעל ומתחת לפני השטח—לפני קביעת שיפוט.
The AI Takeover of Art & Music Is Worse Than You Think

עתיד הסצנה יתעצב על ידי אלה עם מוחות פתוחים. האם תהיו אחד מהם?

BySylas Jequie

סילאס ג'קווי הוא סופר מוכשר ומוביל דעה בתחום הטכנולוגיות החדשות והפינטק. עם תואר שני בטכנולוגיית פיננסים מאוניברסיטת פיטסבורג המוכרת, סילאס משלב בסיס אקדמי חזק עם ניסיון מעשי כדי לחקור את הדרכים המורכבות שבהן החדשנות מחדש את הנוף הפיננסי. לפני קריירת הכתיבה שלו, הוא שיפר את מומחיותו ב-Kew Technologies, שם שיחק תפקיד מרכזי בפיתוח פתרונות מתקדמים שחיברו בין הפיננסים המסורתיים לעולם הדיגיטלי. באמצעות ניתוחים מעוררי השראה ופרספקטיבה חדשנית, סילאס שואף להנגיש את ההתקדמות הטכנולוגית המורכבת, להעצים את הקוראים לנווט בעולם הפיננסים והטכנולוגיה המשתנה תמיד בביטחון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *